במאמר זה אסקור איך החיבור לרוח שמלווה אותי כל חיי מוסבר בפשטות לפי הכלים של ה- NLP ודמיון מודרך.
דרך החיוב זאת דרך החיים שלרוב פעלתי לפייה. עם זאת חשתי שמשהו היה חסר לי, עוד משהו שיגרום לי להבין את השלם של עצמי והחיים מסביבי, חיפשתי עוד ביטחון לכך שאני פועלת נכון.

לפני למעלה מעשור חוויתי חוויה קשה שקירבה אותי למוות, חוויה זו נתנה לי לצפות במוות מקרוב, מבחינתי ולהבנתי באותו היום נולדתי מחדש, ועל זה אני אומרת תודה בכל יום שעיניי נפקחות - בשפת ה- NLP ניתן לכנות זאת יצירתיות. עולם הרוח בשבילי הוא המקום הנעים ביותר בו ניתן לשהות והוא מלווה ברוגע, נועם, שלווה וליטוף, כל זאת ועוד ניתן לתאר בשפת השלווה ולכנות את הרוח כאהבה. הרוח אינה נראית אך ניתן להבחין בהשפעותיה, לדוגמה בתזוזת העלים על ידי הרוח. וכך גם הנפש – לא ניתן לראותה, אך ניתן לראות את השפעותיה עלינו, ניתן לכנות זאת החיים.

בטיפול בעזרת ה- NLP לא נשכח את חשיבותו של החומר, היכולת לתאר דברים בצורה מופשטת:

ראייה, שמיעה, תחישה-התנהגות, רגשות, מחשבות.

השילוב בין החומר לרוח הוא שילוב מנצח. כולנו באנו מהרוח לעולם החומר ועם הכלים הייחודיים של ה- NLP "כללי המשחק" הרבה יותר ברורים ופשוטים.

להיות בעולם החומר זה הדבר הכי רוחני שיכול להיות, לחיות, חיים שמחים ומאושרים. בכתביו, מילטון אריקסון אומר, "נולדנו בשביל למות", ה- NLP אומר "בואו ונחייה נכון". לכל אדם יש את המשאבים שהוא זקוק להם כדי להשיג את מטרותיו, אמיר ודפנה רטר (מנהלי המכללה שהיו מוריי) נתנו לי אמונה גדולה שבכוחנו לסייע לעצמנו ולאחרים במצבים שונים ורבים, נתנו לי כלים להתמודדות פשוטה ונעימה עם סיטואציית חיים לא פשוטה. אחד הדברים המשמעותיים שלקחתי ושהפך לחלק בלתי נפרד מחיי הוא ההבנה שלמילים יש כוח ושצריך להוריד מהלקסיקון מילים ששגורות בפינו ולאו דווקא מקדמות אותנו בחיים (מילים כגון: לנסות ולהשתדל). הבנה זו פתחה בפני דלתות רבות, הבנת הדבר מניעה לפעולה. אני עושה, מאפשרת לעצמי לחוות, מובילה את עצמי למקום אליו אני רוצה להגיע ובו אני שואפת להיות.

 

פחד ממוות

רבים פוחדים מהמוות ואכן הפחד מהלא נודע והכרוך בהתמודדות עמו מובן, עם זאת אני רואה זאת קצת אחרת. כמעט הגעתי לשם… הייתי שם… חוויתי, ראיתי, הרחתי וכשמגיעים למקום כזה, מבינים, עוברים תהליך לא פשוט, אך זה קורה… שלא מפחדים להתבונן ולגעת. הבנתי שנולדתי מחדש. אני יודעת שאולי השורה הבאה תראה קלישאתית כי גם אני הייתי שם, אך יש לי בשורות, "זה עובד": בואו נחייה כאילו כל יום זה היום האחרון, נשמח ונהיה מאושרים, שלמים, מאוזנים ושבעים. לפעמים בחיים הגשמיים יש כל מיני דברים שגורמים לנשמה לרצות לעזוב, כמו מחלות, תאונות ועוד מספר דרכים "יצירתיות" לסיים את תפקידינו על פני האדמה בגלגול הזה.

בדרך לשם לאט, לאט עולם הרוח עוזר להבין שמי שחי מסביב לחולה, רוצה יותר בשביל עצמו ופחות בשביל החולה. אדם מביט מהמקום האישי שלו, ורוצה שהאדם שבדרך למוות יישאר בשבילו, הן מתוך תלות, הן מהרגל, הן מאהבה והן מחוסר הבנה שהאדם הקרוב שבדרך למוות הולך לנוח ללא כאבים, והולך בעצם אל היוולדות מחדש.

אנחנו נשארים בעולם הגשמי אך יש מי ומה שרוצה לקחת מאיתנו אדם שהיה איתנו כל הגלגול הזה, למה?

ניקח לדוגמא אדם שחלה במחלה סופנית, האנשים שמסביב, האוהבים, ירצו שהאדם יאריך את חייו והם יזכו בשהותו על פני האדמה ובקרבתו כמה שיותר, לזכות בעוד רגע קט בנוכחותו. הניסיון הקליני מלמד שלרוב האדם ירצה לנוח, ללכת מבלי לסבול. ההתמודדות כיום עם מחלות חשוכות מרפא מצריכות כוחות בלתי אפשריים מהאדם החולה. הסבל הפיזי והרגשי של החולה, הבושה והרגשות שמלווים את ההתמודדות עם חוסר האונים בשל מצבו הפיזי והנפשי החדש מציבות אותו בפני ברירת מחדל. מצד אחד ישנו הרצון להיות עם החברים והמשפחה ורצון לבלות כמה שיותר עם האוהבים עד שייפרד מהעולם הזה ומצד שני הדיבור הפנימי (אותו אני שומעת מפי מטופליי) הוא: "אני רוצה שיזכרו אותי כמו שהייתי ולא האדם הסיעודי שצריך להחליף לו טיטול", "אני רוצה שלילדים הקטנים שלי יהיה זיכרון נעים מאימא שלהם ולא אם שלא מתפקדת ולא שולטת בגופה ובתגובותיה בגלל הטיפול התרופתי", "אני רוצה ללכת מהעולם הזה בגאווה כמו שכל חיי היו ולא כמו שאני רואה את העתיד שלי לצד המחלה" הדוגמאות רבות וקשות גם לכתיבה אך המכנה המשותף הוא ברור. לעיתים אין מנוס וצריך לקבל, צריך לקבל את העובדה שנכון להיפרד נכון. כאן משתלבת ההתערבות הטיפולית של ה- NLP והדמיון מודרך.

 

מוות

צחק אחרון: האיש שצחק כל הדרך אל המוות

לפני מספר שנים התפרסמה בעיתון מודעת אבל, מודעה יוצאת דופן, כזו שעוררה צחוק.

מתחת לשם הנפטר דני גולדשמיד ז"ל הופיע הכיתוב "נולד במזל בתולה, מת בגלל סרטן והעדיף להיפך" ועל החתום היה המנוח עצמו. זהו סיפור מרגש על איש שציווה על משפחתו לחגוג את מותו ובעיקר הסתכל למוות בעיניים - ופשוט "נקרע" מצחוק (עיתון מעריב - עורך: גבי בר חיים 19.1.2009)

 

מוות הוא נושא מאוד רגיש וכואב, אבל כמו הרבה דברים בחיים הצחוק עוזר להתמודד עימו.

 

אני רוצה להתייחס כאן במספר משפטים להתמודדות של ילדים עם מוות אדם קרוב.

אנשים רבים סבורים שילדים קטנים לא מסוגלים להבין או לחוות אובדן אך מחקרים מוכיחים שלא כך הדבר. גם תינוקות יכולים להגיב בדרכים שונות לאובדן כגון: בכי, איבוד תאבון או חוסר שקט פנימי. ילדים הנאלצים להתמודד עם אובדן מגיבים בדרכים שונות, בהתאם לגילם, מידת הבנתם, בגרותם, אישיותם והליווי שניתן להם במהלך תחילת התקופה. אחת הדרכים הטובות ביותר הן לעזור להם להתמודד עם האובדן ולהתחבר לרגשות המבלבלים היא באמצעות ספר שיכול להתאים לסיטואציה. שהרי ספרים מהווים דרך נהדרת לעזור לילדים. גם כאן יכול ספר מתאים לילדים בגילאים שונים, לסייע להם להתחבר לרגשות ולעבור את תהליך הפרידה מאדם קרוב שהלך לעולמו.